פסק-דין בתיק ת"ק 29017-10-11

1.         עניינה של תביעה זו הינו תאונה שהתרחשה בשעת לילה מאוחרת מאד בצומת מרומזרת בין רכב דייהטסו של התובע 1 בו נהג בנו, התובע 2 (להלן: "התובע") לבין רכב מאזדה בו נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

2.         גרסת התובע היתה כי נהג ברכב בשד' משה דיין ממזרח למערב. מספר שניות לפני שהגיע לצומת עם רחוב כורש, התחלף האור לירוק והוא המשיך בנסיעה (מהירות של עד 70 קמ"ש), תוך שהוא נכנס לצומת באור ירוק, ואז הגיע מימינו מרחוב כורש במהירות רכב המאזדה. הוא הספיק להאיץ את הרכב במטרה להתחמק ממנו, אך רכב המאזדה פגע בו בדלת האחורית השמאלית.

3.         גרסת הנתבע היתה כי הגיע מכיוון רחוב כורש במהירות של כ-30 קמ"ש, הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, וכשנכנס לצומת הגיע רכב הדייהטסו במהירות גבוהה, ולא ניתן היה למנוע את ההתנגשות.

4.         מטעם התביעה העיד גם נוסע נוסף ברכב הדייהטסו (להלן: "רועי"), ונוסע שלישי לא אותר במועד הדיון על ידי התובע. מטעם ההגנה העידה חברתו של הנתבע שאף היא היתה ברכב במועד התאונה (להלן: "חנית").

            כמו כן, הוגש תיק המשטרה שהתנהל בעניין זה (נ/1). מסקנתה הסופית של המשטרה היתה כי אין ראיות מספיקות להגיש כתב אישום נגד מי מהנהגים המעורבים בתאונה.

5.         בין עדותו של התובע לבין עדותו של רועי התגלו מספר סתירות. העיקרית שבהן היתה בכך שהתובע תיאר חילופי רמזור לירוק סמוך מאד לכניסתו לצומת (מספר שניות לפני כן), בעוד רועי מעיד כי הרמזור היה ירוק מלא כל הזמן, אפילו 70-80 מ' לפני הצומת. סתירות נוספות היו לגבי הנתיב בו נסע התובע, וכן טענת רועי כי התובע צעק לו "תחזיק חזק", בעוד שהדברים לא נזכרו בעדות התובע וגם לא בהודעות שנמסרו במשטרה.

            הנתבע העיד כי 15 מ' לפני הצומת הרמזור היה כבר ירוק. עת היה בככר כ-80 מ' לפני הצומת, היה הרמזור עדיין אדום. לא הנתבע ולא חנית תיארו את רגע התחלפות הרמזור.

6.         מתוך תיק המשטרה עולה כי לאחר מופע הרמזור הירוק בכיוון נסיעתו של התובע, מתחיל מופע רמזור ירוק בכיוון נסיעתו של הנתבע. בסיום המופע הירוק של הרמזור בכיוון נסיעתו של הנתבע, מופע הרמזור הירוק הבא איננו בכיוון נסיעתו של התובע.

7.         קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שתאונה בצומת מרומזרת תתרחש בסמוך לחילופי האור הירוק ברמזור. נהגים מבקשים לעתים להספיק לחצות צומת גם לאחר שהאור הירוק ברמזור מסתיים, ומהצד השני, נהגים המצפים לירוק נכנסים לעתים לצומת עוד בטרם הפך האור הירוק ברמזור לאור ירוק מלא.

8.         באשר לתאונה הנוכחית, גרסת התובע כאילו האור הירוק ברמזור התחלף מספר שניות לפני כניסתו לצומת לא זכתה לתמיכה מצד חברו רועי, שהעיד כי האור הירוק דלק לאורך כל הדרך לצומת. גרסת התובע גם איננה מתיישבת עם אותה סבירות אודותיה נכתב לעיל, כאילו ביקש הנתבע להספיק לחצות את הצומת למרות שהאור הירוק בכיוונו התחלף כבר לאור ירוק בכיוון נסיעת התובע, שכן סדר מופעי הרמזורים אינו תומך בתיאוריה זו (לאחר סיום האור הירוק בכיוון נסיעת הנתבע אין מופיע אור ירוק בכיוון נסיעת התובע).

            אציין כי יש גם בעייתיות מובנית בגרסת התובע לפיה נסע לפני שהגיע לרמזור במהירות קבועה למרות שהרמזור היה אדום, ורק כשהתקרב מאד לצומת חל חילוף צבעים ברמזור, שהרי מי שמתקרב לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו אדום, חייב להאט את מהירות נסיעתו בהתקרבו לצומת.

9.         האמור לעיל הביאני למסקנה כי מי שנכנס לצומת כאשר מופע הרמזור התחלף כבר לצהוב או לאדום הוא התובע, ולא הנתבע, ואני מגיע למסקנה זו, הן עקב הסתירה הבולטת שצויינה לעיל בעדויות התובע ורועי, הן מסדר חילופי מופעי הרמזור, והן ממכלול הדברים שנזכרו לעיל.

10.        מנגד, סבורני כי אין לפטור מאחריות את הנתבע, אשר נכנס אמנם לצומת באור ירוק, אך כפי שמצטייר, נכנס אליה לא רק בנסיעה רצופה, דבר שאושר על ידו, אלא מייד עם חילופי הרמזור לירוק, דהיינו כניסתו היתה מהירה מכניסתו של מי שממתין באור אדום ונזקק לפרק זמן מסויים על מנת להתחיל בנסיעה ממהירות אפס. כניסה באופן זה מחייבת זהירות מיוחדת, מעבר לזהירות הרגילה הנדרשת ממי שנכנס לצומת, שכן רב הסיכון לכך שבצומת יימצא מי שלא הספיק עדיין לחצות אותה לגמרי. זהירות נוספת מתחייבת מכך שהנתבע נכנס לצומת מרחוב צדדי יותר לכביש ראשי.

            מתיאור הנתבע וחברתו עולה כי לא הבחינו ברכב התובע לפני הפגיעה בו, אך מתיק המשטרה עולה כי קיים שדה ראיה רחב שמאפשר להבחין בכלי רכב המגיעים משמאל. גם פגיעת רכב הנתבע בחלקו השמאלי אחורי של הרכב האחר, מלמדת על כך שכניסה זהירה יותר של הנתבע לצומת יכולה היתה למנוע את התרחשות התאונה.

            אמנם, מקובלת עלי גרסת הנתבע כי התובע נסע במהירות גבוהה, והדבר עולה מהמרחק הרב של כמה עשרות מטרים בו נעצר רכב התובע לאחר התאונה. חלק מהמהירות הגבוהה יש לייחס לרצון התובע להספיק לחצות את הצומת, וחלק ממנה להאצה ברגע האחרון על מנת לנסות ולהתחמק מרכב הנתבע (פעולה שכנראה היתה נכונה ומנעה אולי תאונה שתוצאותיה חמורות יותר), אך אין די בכך כדי לבטל את אחריות הנתבע, שהיה חייב להיכנס לצומת בצורה זהירה הרבה יותר, מה גם שסבורני, לאור תוצאות התאונה, כי גם מהירותו שלו עלתה על 30 קמ"ש בהם נקב.

11.        בחלוקת האחריות בין הצדדים מצאתי מקום, לאור כל האמור לעיל, לייחס לתובע חלק של 70% ולנתבע חלק של 30%.

12.        נזקי התובע 1 מסתכמים באבדן מלא של הרכב ובשכר השמאי.

            לפי חוות דעת השמאי, שווי רכב התובע הוא 10,000 ש"ח לפי מחירון לוי יצחק. עם זאת, הנתבעים הגישו תדפיס ממחירון זה (נ/2), המתייחס לנתוניו הספציפיים של הרכב, ולפיו שוויו הוא 9,506 ש"ח לפני ניכוי שווי שרידים (שווי 9,800 ש"ח וניכוי 3% בגין בעלויות קודמות). מאחר ששמאי התבוע התבסס על מחירון לוי יצחק והוגש תדפיס כאמור, מקובל עלי השווי של 9,506 ש"ח ולאחר ניכוי שווי שרידים בסך 700 ש"ח, הנזק מסתכם ב-8,806 ש"ח. לכך יש להוסיף שכ"ט שמאי בסך 1,160 ש"ח ובסה"כ 9,966 ש"ח.

13.        על הנתבעים לשלם 30% מהסך הנ"ל דהיינו 2,990 ש"ח.